אני מאמין קודם כל בעצמי. בכוחותי, בדרך שלי, עם האמונה שלי שאני יכול להתגבר על כל מכשול גם אם אצטרך לעבור את זה עם הרבה קשיים.

זה משפט המפתח שלי שמוביל אותי – זה האמונה העצמית שלי בעצמי. כאן אני קודם כל מאמין בכוחות שלי, ברצון שלי שיובילו אותי בדרך הנכונה ויותר מזה יחזקו אותי.

אנו מלאי אנרגיות אבל לפעמים גם מגיעים לרגע של שבירה וחורבן. מה יציל אותנו ? אנחנו קודם כל ואחר כך הסובבים אותנו. הסובבים הם גיבוי וחיזוק אבל קודם כל מי שצריך לתת את הדחיפה הראשונה, את הסטארטר, את ההצתה זה אנחנו ויותר מזה לשבת על ההגה ולהתחיל לנהוג גם אם נוהגים לאט.

כך הייתי אני, שהייתי בתחילת הדרך שלי עם גילוי המחלה, שיצאתי מהבית לסיבוב פה וסיבוב שם ובינהם הייתי הולך להוציא את האחיין שלי מהצהרון, הוא יום אחד אמר לי – ג'וני, תיסע יותר מהר אמא אפילו נוסעת יותר מהר, עניתי לו כי אני נוהג לאט ובבטחה בדרך שאני מרגיש שאני בטוח בה וכך עשיתי, נהגתי לאט, בבטחה והגעתי למקום שרציתי. למקום שאני בו היום.

גם להוריי שליוו אותי כל הדרך ומלווים אותי עד היום הייתה לי בקשה אחת, תתמכו, תעזרו, תכוונו אבל תנו לי להוביל את הספינה שלי בדרך שלי. אני מוכן לשמוע לעצות, אני מוכן להקשיב לכל אחד, גם לאסטל העובדת הסוציאלית לא מעט שמעתי אבל בשורה האחרונה ביקשתי מכולם שיתנו לי להוביל את ספינתי. אני מודה, בהתחלה היה לא קל, להוביל ספינה בים סוער, גלים גבוהים והרבה מכשולים אבל שעברתי את השלב הראשון, שמצאתי לי את הניווט הנכון ואת הדרך הנכונה לתגבר על הגלים הגבוהים הגעתי בסוף לים יחסית רגוע שבו ההתמודדות קלה יותר. אפשר לומר בצורה אחרת – מן סוג של חוף מבטחים.

נכון, לפעמים מגיעים גלים גבוהים וקשים, לפעמים הים רוגש, לפעמים מערבולות לא פשוטות ואני צריך להתמודד עם כל מיני מצבים למינהם אבל בשורה האחרונה אני מצליח להוביל את הספינה שלי לחוף היעד בבטחה ובאמונה שאני עושה את זה על הדרך הטובה ביותר והנכונה ביותר קודם כל לעצמי ואחר כך לסובבים אותי.

לרגע אני לא טוען שאפשר הכל לעשות לבד, איש מאיתנו הוא לא סופרמן, אף אחת מכם היא לא וונדרוומן אבל בתוך כל אדם מסתתר עוד איש קטן שדוחף ומוביל. ייתכן שתצטרכו לצורך העניין לחיזוקים מבחוץ, כוחות, הרבה אנרגיות כדי שתוכלו להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניכם אבל במידה ולא תפנו לאותו איש הקטן את העורף ותלכו איתו יד ביד, גם אם הצעדים מדודים וקטנים תראו שלמרות כל הקשיים יש את הדרך להתמודד גם עם הדברים הקשים ביותר.

פגשתי בחיי לא מעט אנשים ולאו דוקא בחיי כנשא איידס אלא כאדם פרטי מהשורה, שלא יכולים לעשות אף צעד לבד וצריכים שיהיה להם מוביל. הם צריכים שיהיה מישהו שייתן להם את הדחיפה הראשונה או הדחיפה העקבית על מנת להתקדם באותה דרך ואותה התמודדות שלהם. זה דוגמה למאמן אישי. אני רואה בזה בהחלט דבר שהוא חשוב וטוב למי שלא יכול לעשות את זה לבד, זו גם דרך להתמודד עם  העניין. אבל הדבר החשוב בכל זה הוא אתם !.

גם אם זה אתם לבד, גם אם זה בעזרת בולדוזר שדוחף אתכם גם אם זה בדרך אחרת אתם זקוקים להסתכל קדימה, להבין שאתם מנסים להגיע למקום הנכון ובמצב זה צריכים בכל דרך לשחרר את הרגל מהבלם, להוריד את ההנד ברקס ולתת לכם להתקדם ולא לבלום את הצעדים האלה שבסופו של דבר באים רק לסייע לכם ולתת לכם את הכוחות להמשיך לכוון היעד.

זה יכול להיות בהתמודדות אישית עם החיים עצמם, זה יכול להיות בהתמודדות עם מחלה קשה שאסור להכנע ולוותר וצריך לדחוף את עצמכם קדימה, זה יכול להיות בכל דבר בחיים ואם תדחפו את עצמכם סביר להניח שתוכלו להתגבר על לא מעט מכשולים ולראות את האור, את התקווה החדשה גם אם לפעמים זה לא נראה מציאותי אבל זה בהחלט אפשרי. זה דורש להשקיע לא מעט אנרגיות אבל כאשר מסתכלים על הכל זה בשורה האחרונה משתלם ביותר.

אני, לכל אורך הדרך שלי שזה כבר למעלה מ  7 שנים מוביל את עצמי. לא מעט פעמים אני נתקע, לפעמים אפילו חוזר כמה צעדים אחורה ומרגיש שהעולם שלי חרב, אבל ברגע שאני מרגיש בדעיכה אני משתדל לנווט את עצמי בעזרת האיש הקטן שיש בי בחזרה לנתיב על מנת לא לתת לעצמי לסטות יותר מידי מהדרך.

אין פסול לסטות, אין פסול להתקפל, אין פסול בשום דבר והכל יכול להתהפך מכאן לכאן בשניה אחת, אבל אם נדחוף בכוון הנכון בסופו של דבר זה יהיה רק לטובתנו.

עברתי מהמורות קשות ביותר, רגעים שבהם רציתי לעזוב הכל, לוותר, להגיד עד כאן כי כבר אין לי את הכוחות לזה אבל ברגעים אלה מאי שם התחזקתי, התגברתי על כל המכשולים, לפעמים יותר זמן, לפעמים פחות זמן והצלחתי לעבור מכשולים מאד מסובכים ומאד קשים וכל זאת בזכות האנרגיות והאמונה שלי בכוחות שלי ובדרך שמובילה אותי קדימה למקום הנכון, לחוף מבטחים
 

אם ברצונכם להגיב למאמר זה - לחצו כאן, הרשמו לפורום שלנו והגיבו לתוכן הכתוב כאן
אשמח גם לשמוע על התמודדות בדרכים אחרות או דברים שלמדתם ממה שקראתם